.jpeg)
סלינו על כתפינו - מה שלמדתי בשבועות
ערב שבועות.
השמלות הלבנות, הזרים על הראש
כל הפריחות שמסביב וגם מטעמי הגבינה...
זה חג שאני כל כך אוהבת.
חג של כל החושים.
אבל בשבילי החג הזה מסמל גם נס מאוד גדול.
בדיוק בערב שבועות, לפני 14 שנה, בעלי עבר השתלת מח עצם
מהתינוק שלנו, שהיה בן שנה.
זה היה אירוע טראומטי במיוחד
אבל גם אירוע מכונן ששינה את ההסתכלות שלי על החיים
ולמעשה שינה את מסלול חיי
והביא אותי לאן שאני היום.
לכל אחת מאיתנו יש סל על הכתפיים
סל מלא באירועים, חוויות חיים ותובנות.
לפעמים הסל כבד יותר, לפעמים פחות.
אני רוצה לשתף אותך היום בכמה תובנות
שלמדתי בעקבות אירוע מכונן זה.
שיעורים שנכנסו לסל שלי והולכים איתי מאז:
למדתי שהחיים כל כך יפים וצריך רק לשים לב.
למדתי שמלאכים טובים נמצאים בכל מקום
ושתפקידנו לפתוח את הלב לקראתם.
למדתי כמה חשוב ליהנות מכל רגע ולנצל אותו עד תומו
גם אם הניצול של הרגע פירושו עצירה ומנוחה.
למדתי שכדאי חיות כל רגע כאילו הוא האחרון
וכמה חשוב להעז, לגדול, לאהוב, להתנסות
ושיעור אחד שהיה משמעותי במיוחד עבורי היה
שהדאגה היא מיותרת.
כמי שהביטוי שאפיין אותה מילדות היה "מה יהיה?"
גיליתי שהדאגה היא אנרגיה מבוזבזת
ושאפשר להפנות אותה לאפיקים הרבה יותר חיוביים.
כשאני דואגת – אני מכווצת ומנוטרלת.
אני עסוקה בדברים שעדין לא קרו או שקרו ואין לי שליטה עליהם.
הרי אם הדברים לא יסתדרו – יהיה לי עוד מספיק זמן לדאוג
אז למה להתחיל עכשיו?
ואם הדברים כן יסתדרו –
לא חבל על כל הזמן והאנרגיה שבזבזתי על דאגה?
השיעורים האלה מלווים אותי מאז והפכו למוטו בחיים שלי.
ערב שבועות הוא תמיד זמן עבורי לעצור, להציץ בסל
להיזכר בדברים ולבחון עד כמה אני מיישמת אותם.
היום אני די שמחה עם מה שאני מגלה
ומאחלת לך שגם את תדעי להסתכל על אירועים בחיים שלך
כרגעים מכוננים, ללמוד מהם
ליהנות מכל רגע
ובעיקר – לא לדאוג.
חג שבועות שמח
בהמון אהבה,
גלית