למה לא ביקשת? השראה ליום ראשון

"אני לא מאמינה. הוא כבר ענה לי ונתן לי שבועיים לביצוע המטלה!

הוא גם אמר שחבל שלא ביקשתי קודם!"

לבקש!

אוף, איך זה שפעולה כל כך פשוטה יכולה להיות כל כך מסובכת?

אולי כי לא נעים, כי לא נח, כי אולי יגידו לנו "לא"

אבל בעיקר בגלל המשמעות והפרשנות שאנחנו מייחסות לעצם הבקשה

או במילים אחרות- ההתעסקות בשאלה:

"מה זה אומר עלי?"

שאני לא יכולה להסתדר לבד?

שאני לא מספיק טובה?

שאני לא מסוגלת?

כדי להימנע מקבלת תשובה שלילית ולחוות דחייה

אנחנו עוברות תהליך שלם

שמתרחש רובו ככולו בתוך הראש שלנו:

תחילה – אנחנו מתייגות את הפניה כ"לא ריאלית" ושוללות אותה לחלוטין

השיחה בראש, או עם המאמנת נשמעת משהו כמו:

"למה אני לא מבקשת?

"כי זה לא מציאותי – מה, את חושבת שזה מציאותי?

אבל אני עוד לא מוכנה

אני אעבוד על זה ועל עצמי עוד קצת לפני שאפנה

"מה, נראה לך שאני מוכנה?"

"אבל למה שיעשה את זה בשבילי?"

ובקיצור –

"מה יחשבו עלי? "

"מי אני שאפנה? שאבקש?"

"טוב. אז אולי אפשר לבקש"

בדיוק כאן, כשהבנו שאולי בעצם אפשר לבקש

מגיח הקול שבא לשמור עלינו ולהבטיח שלא נפגע.

הקול הזה גורם לנו לנסות לנתח ולפצח את מהלך המחשבה

של מי שאנחנו רוצות לפנות אליהם

להתחשב בהם, לעזור להם ולהקל עליהם

מבלי שהם אפילו ביקשו זאת מאיתנו.

בראשנו חולפות מחשבות כמו:

"אבל אני לא רוצה להפריע"

"הם בטח עסוקים בימים אלה/ בתקופה זו של השנה/

אני בטוחה שהמון פונים אליהם והם ממש עמוסים"

המחשבות האלה מסתחררות כמו סופת טורנדו

סוחפות אותנו, מכבידות עלינו, מפחידות ומורידות אותנו מטה, מטה

עד שבשלב הבא מתגנבת לה האפשרות

של הימנעות גם במחיר של וויתור והפסד.

"אז אני אוותר על הקורס/ אדחה את סיום התואר/

אתעכב עם כתיבת הספר/ אוותר על העלאת מופע/ אסתדר בלי העלאה בשכר אתפשר על העזרה הטכנית."

מהר מאוד מופיעות תחושות של תסכול/ תבוסה/ דריכה במקום/ פספוס

וקורבנות.

אם את מזדהה

כתבי למטה בתגובות: מזדהה!

אז מה עושים?

התשובה היא כל כך פשוטה.

כל מה שצריך זה - פשוט לעשות.

לפנות.

לבקש.

וזהו.

אם, בנקודה זו, את אומרת לעצמך:

"אבל זה לא יכול להיות כל כך פשוט"

הנה שלושה שלבים שיכולים לעזור לך:

1.דיוק

עבודת הכנה עצמית שבה אני מדייקת לעצמי את הבקשה:

• מה בדיוק אני מבקשת?

• מה התוצאה האופטימלית הרצויה לי?

• מה תוצאה שאני יכולה לשמוח בה?

• למה זה חשוב לי?

• מי האדם שאליו אני רוצה לפנות?

• איך הכי מתאים לפנות- בכתב? בטלפון? פנים אל פנים?

• מהן חלופות אפשריות לתוצאה הרצויה?

2.פניה

ברגע האמת עלי להקפיד שאני עניינית, ממוקדת ולא מאשימה.

סגנון מאשים כמו "לא נתת מספיק זמן לביצוע המשימה!"

יגרום להתגוננות ויסגור דלתות.

לכן חשוב להיות קשובה ופתוחה לקבל כל תשובה.

3. שחרור

עלי להבין שהתשובה שאני מקבלת אינה משקפת את מי שאני

ומכאן שעלי לשחרר את הקשר הישיר שבין התשובה לבין המהות שלי והאושר שלי.

כשאני מבקשת משהו, יש מספר תשובות אפשריות:

כן! נהדר. קיבלתי את מה שרציתי.

לא! גם זו תשובה טובה. עכשיו אני יודעת איפה אני עומדת

ויכולה להתקדם ולחשוב על דרכי פעולה חלופיות.

אני יכולה לשחרר את המחשבות ולהתמודד.

וישנה גם אפשרות נוספת

הצעה חלופית

אמנם לא קיבלתי בדיוק את מה שרציתי

אבל אולי יש אפשרות למשא ומתן?

למשהו שהוא פתרון ביניים?

זה המקום לגלות יצירתיות:

למשל – אם פניתי למנהלת וביקשתי לקבל קידום

ונעניתי שזה לא אפשרי – לפחות לעת עתה

אני יכולה לבקש לצאת לקורס ולרכוש מיומנויות חדשות

שיעזרו לי להתקדם בהמשך.

זה עשוי להפתיע אותך,

אבל במקרים רבים אנשים מעוניינים לעזור

כל שנדרש הוא

פשוט לבקש!

אם ביקשת - הגדלת את הסיכויים שלך שזה יקרה

ובכל מקרה, הידיעה עדיפה על חוסר הודאות.

כשאני יודעת את התשובה

אני יכולה להתארגן בהתאם ולהמשיך בחיי.

אז השבוע בואי ניקח אחריות!

נחשוב על המקום בחיינו שבו אנו נמנעות מלבקש את מה שאנחנו רוצות

נדייק לעצמנו את הבקשה

וננקוט בפעולה.

וכאן גם אני רוצה לבקש ממך משהו:

אם התוכן הזה דיבר אליך

ואם מצאת בו ערך

לחצי על לייק – כדי שאדע שאהבת

ושתפי את הפוסט עם מישהי יקרה לך

כדי שגם היא תקבל השראה להעז ולבקש.

שיהיה שבוע מוצלח במיוחד

באהבה,

גלית