אחרי החגים

הכיסא הזה משך את תשומת ליבי בפארק סנט ג'יימס בלונדון.

הוא נתן לי תחושה של שקט ורוגע בלב

וגם עורר בי סקרנות וציפיה.

בכל נסיעה ללונדון, אני מתפעלת מכך שאנשים

לוקחים לעצמם זמן ויוצרים מעברים מובנים בין העבודה לבית.

בין אם הם יושבים בפאב אחרי העבודה

ובין אם הם עוצרים בפארק בדרך הביתה

הם סוגרים את פרק העבודה ועוברים לפרק הבית.

גם לנו מצפה עכשיו מעבר גדול. סגירה של פרק החופש והחגים

ומעבר אל השגרה.

אחרי החגים כבר ממש מעבר לפינה.

בין אם התכוננו אליו ובין אם לאו

עוד רגע קט והשגרה תתפוס את מקומה בחיינו.

אולי ננשום לרווחה

אולי קצת נצטער על החופש שנגמר

ובכל מקרה

נמצא את עצמנו בתוך מרוץ החיים.

איזה מן מרוץ זה הולך להיות?

מהיר ומאתגר?

איטי ונינוח?

מרוץ מכשולים?

ואולי מרוץ שלחים?

רגע לפני שהשגרה נוחתת כאן

אני אוהבת לעצור לרגע

לפנות קצת זמן לעצמי (רצוי על כיסא נוח עם ירוק מסביב)

לשים לב לתחושות שלי

ולהתכוונן לקראת הבאות.

הנה סדרה של שאלות שאני שואלת את עצמי:

אילו תחושות עולות בי כשאני חושבת על השגרה?

(האם אני לחוצה? מתרגשת? מצפה?)

מה המשמעות של שגרה עבורי?

מהם הדברים שחשוב לי לכלול בתוך השגרה שלי?

האם יש משהו בשגרה שלי שהייתי רוצה לשנות?

מה יהפוך את השגרה שלי למהנה ומשמעותית עבורי?

מי אני רוצה להיות בתוך השגרה שמגיעה?

אני אוהבת לרשום לעצמי את התשובות

אבל זה בסדר פשוט להרהר בהן.

והנה עוד משהו:

אני משתמשת בתמונה הזו של הכיסא כתזכורת

להאט את הקצב, לעצור

להתבונן, להקשיב, להרגיש ולהיות בתוך הרגע.

העצירה היא לא מובנת מאליה

ולכן אני מזמינה גם אותך ליצור לעצמך תזכורת כזו.

כמו תמיד, אשמח לשמוע ממך:

איך עבד לך התרגיל?

ואיך את מתכוננת לחזרה לשגרה?

שבוע נפלא

ושגרה מוצלחת

באהבה,

גלית